<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ד</h1>
<h2>דף מא.</h2>
שכיב מרע שאמר לא תגלו צואתי עד אחר מיתתי אין בו דין מתנה טמירתא כך כתב רבינו האיי דלאחר מיתה היא מקויימת ובאותו זמן אינה טמירתא כי כבר אמר לה' שיגלו אותה לאחר מיתה. כך כתב רב אלפס בשם רבינו האיי וכן הרמב"ם ז"ל ואינו צריך לומר בפירו' גלו אותה אחר מיתה כי אפילו בסתם אין חוששין לה שמא מתנה מסותרת היא ודין מתנה טמירתא כתבתי בדין מתנת בריא. ועוד כתב רב האיי מאחר שצוה מחמת מיתה ואף על גב דלא אמר כתבוה בפרהסיא לא חיישינן למתנה טמירת' בתרא.
<h2>דף סג.</h2>
אמר תנו חלק לפלוני בנכסי יטול כאחד מן הבנים ומיירי בשכיב מרע כי בבריא יש לו דין אחר וכתבתיו במתנת בריא. ועוד פשוט שאם אמר יחלוק בנכסי יטול חצי ואין חלוק בזה הדין בין בריא לשכיב מרע. וכתב הרמב"ם ז"ל [פי"א זכיה ומתנה ה"ז] שכיב מרע שאמר תנו חלק לפלוני יטול אחד מי"ו ויש מי שהורה שיטול רביע ונרא' שלא חילק בזה בין בריא לשכיב מרע בתרא.
צוה שיתנו לפלוני כלומר תנו לו חלק לחבית נוטל שמינית היין שהרי מיעט אמ' בית שמחזיק מאה חביות ולא נמצא לו בית שמחזיק כי אם מאה ועשרים קנה ובמכר לא קנה ואין חילוק בזה בין בריא לש"מ כתובות. אמר תנו חלק לפלוני בבור היין שיש לי יטול רביע היין אמר לחבית כלומ' תנו לו חלק לחבית נוטל שמינית היין שהרי מיעט אמר תנו לו חלק לקדרה נוטל מי"ב מן היין אמ' תנו לו חלק לטפיח נוטל בו חלק מי"ו שהרי גלה דעתו שיקח חלק מועט. וכתב רב אלפס כי לא ירד לסוף טעם זה הדין ולפי' אין למדין ממנו לדין אח'. ופרשב"ם מספקא לן אי חלק חצי הבור קאמ' או חלק כל דהו וקיימ' לן כסומכוס דממו' המוטל בספק חולקין וכן פסק הרמב"ם בתרא.
<h2>דף עא.</h2>
צוה שיתנו לפלוני כלומר תנו לו חלק לחבית נוטל שמינית היין שהרי מיעט אמ' בית שמחזיק מאה חביות ולא נמצא לו בית שמחזיק כי אם מאה ועשרים קנה ובמכר לא קנה ואין חילוק בזה בין בריא לש"מ כתובות. אמר תנו חלק לפלוני בבור היין שיש לי יטול רביע היין אמר לחבית כלומ' תנו לו חלק לחבית נוטל שמינית היין שהרי מיעט אמר תנו לו חלק לקדרה נוטל מי"ב מן היין אמ' תנו לו חלק לטפיח נוטל בו חלק מי"ו שהרי גלה דעתו שיקח חלק מועט. וכתב רב אלפס כי לא ירד לסוף טעם זה הדין ולפי' אין למדין ממנו לדין אח'. ופרשב"ם מספקא לן אי חלק חצי הבור קאמ' או חלק כל דהו וקיימ' לן כסומכוס דממו' המוטל בספק חולקין וכן פסק הרמב"ם בתרא.
<h2>דף קיג:</h2>
שלשה שנכנסו לבקר החולה וצוה בפניה' רצו כותבין דרך עדות או רצו עושין דין וכתבו התוספות ורש"י כי רצו עושין דין ר"ל בכל דבר שיסתפקו היורשין יכולין לפסוק פלוני יטול כך ופלוני יטול כך ואין לערער אחר דינם בשום ענין ולומר לבית דין הגדול או לב"ד חשוב שבעירי קא אזילנא וכל שכן אם צוה החולה בפי' שיבאו שם ג' וצהו בפניהם כי בודאי כוונתו היתה שיהיו דיינים אלמא אפילו נכנסו מעצמן לבקר הוו דיינין. וכל זה ביום אבל בלילה אפילו ג' כותבין ואין עושין דין ודוקא ג' אבל שנים כותבין ואין עושין דין והא דאמרינן רצו עושין דין דוקא במתנת ש"מ שאין בה קנין שיכול לחזור בו אין זה מושב בית דין ואין נעשים דיינין לא לאותו מושב ולא לאחר אותו מושב בתרא סנהדרין.
<h2>דף קכו:</h2>
ש"מ המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחר והיה שם בכור השוה הבכור שיטול כפשוט. ואם אמר בלשון ירושה לא אמר כלום כי כמו שביטל לגבי בכור דאם אמר לא יטול פי שנים או יירש כפשוט לא אמר כלום כמו כן בטל לגבי שאר אחין ויטול פי שנים הבכור ויחלוקו ירושתן כראוי. ודוקא שאמר בלשון ירושה אבל אמר בלשון מתנה בין בתחלה בין באמצע בין בסוף אפי' אמר נמי בלשון ירושה דבריו קיימין אפילו השוה להם הבכור או גרע לו מחלק בכורה ומתנה בתחלה הוי כגון תנתן שדה פלו' לפלוני ויירשה ובאמצע יירש' ותנת' ויירש' ובסוף הוא כגון ירשה ותנתן לו ואפי' אמ' בב' שדות וב' בני אדם ואמ' תנתן שדה פלוני לפלוני וירש עמו בה פלוני או בשתי שדו' ואדם א' כגון תנתן לפלוני שדה פלו' ויירש שדה פלוני דבריו קיימין וכל שכן באדם אחד ושדה אחת שבאותה שדה עצמה ובאותו אדם בעצמו שחוזרת לשון הירושה לאותו בעצמו חוזרת לשון המתנה ודוק' שלא שהה בין אותו שאמר בו לשון ירושה ובין שאמר לו לשון מתנה יותר מכדי דיבור כדי שאלת שלום תלמיד לרב אבל אם שהה בנתים יותר מכדי דיבור דבריו בטלין זולתי בשדה אחת ואדם א' אבל בשני בני אדם ושדה אחת או בשתי שדות ואדם אחד וכל שכן בשתי שדות ושני בני אדם דבריו בטלים זולתי אם כללם ביחד שאמר תנתן שדה פלוני ופלוני לפלוני ופלוני ויירשום שזהו מתנה כבתחלה או ירשו פלוני ופלוני שדה פלוני ופלוני שנתתי להם במתנה. ובכל מה שכתבתי אין הפרש בין שני בני אדם או שלשה או יותר וכן בשתי שדות ובכל מה שכתבתי שדבריו בטלין דוקא בלשון הירושה אבל חלק המתנה קיימת בתרא יבמות.
והנה לך ששה חלוקין בענין הירושה. חלק ראשון כשגרע חלק הבכורה שבעבור זה בטלי' דבריו אם אמר הכל בלשון ירושה ואם אמ' נמי בלשון מתנה דבריו קיימין כפי החלוקין שכתבתי.
חלק שני בשלא גרע חלק בכורה או שאין שם בכור וריבה לאחד ומיעט לאחר דבריו קיימין אפילו אמ' הכל בלשון ירושה וכן אם אמר בני או אחי יירשני כי ממילא סלק האחרים ודוקא שראוי ליורשו באותה ירושה כגון בן בין הבנים או בת בין הבנות או אח בין האחין ודוקא בשכיב מרע כאשר אכתוב ולמעלה כתבתי החלוק שיש בין פלוני בני ירשני ובין כות' כל נכסיו לבנו.
חלק שלישי אם אמר פלוני ירשני והוא אינו ראוי ליורשו באותה ירושה כגון בת בין הבנים וכיוצ' בזה לא אמר כלום וכ"ש אם אמר על אחר פלוני יירשני שמעבי' נחלתו למי שאינו ראוי ליורשו.
חלק רביעי אם הוא בריא וקנו ממנו ואמר בני פלוני יירשני אפילו שראוי ליורשו באותה ירושה כגון בן בין הבנים וכיוצא בו לא אמר כלום.
חלק חמישי כשאמר לא יירשני בני פלוני שסלקו בפירוש דכיון דלא אמר פלוני ופלוני בני יירשני לא הקנה אותה להם ולא נסתלקה מזה שהעבירה ממנו וממילא נפלה לו הירושה והוה ליה כמי שאמר לא יטול ממון שלי דלא מהני מידי.
חלק ששי בדין אחריך כגון אחריך פלוני יירש פלוני נכסיו שאם הראשון ראוי ליורשו באותה ירושה בין שאמר לראשון בלשון ירושה בין שאמר בלשון מתנה כגון נכסי לפלוני בני שמשמע לשון מתנה בין בסתם שיירש אותו ממילא ואמר אחר פלוני בני יירשני פלוני אם מת ראשון אין לשני כלום אלא יטלו הירושה יורשי ראשון כי מאחר שהראשון ראוי ליורשו אפילו אמר לו בלשון מתנה הכל חוזר לירושה ואין לירושה הפס' ואין רשות בידו ליתנו אחריו לשני ואין הפר' בזה בין שהשני ראוי ליורשו בין אינו ראוי בין שכתב לו בלשון המתנה כגון ואחריו יירשנו פלוני ואם הראשון אינו ראוי ליורשו אם מת ראשון קנה שני כמו שכתבתי למעלה בדין נכסי לך וכל מה שכתבתי בלשון ירושה כמו שכתבתי כי במתנה יכול ליתן שלו למי שירצה כמו שכתבתי בדיני מתנת ש"מ ובדיני מתנת בריא.
<h2>דף קכט.</h2>
תנו שקל לבני בשב' או שאמ' אל תתנו אלא שקל נותנין להן כל צורכן כי בהא אין אומרין מצוה לקיים דברי המת כדי לזרוזינהו עבד ואם אמר אם מתו ירש' אחרים תחתיהם בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו אין נותנין להם אלא שקל ויירשום האחרים אחר מותם וכתב אבן מגש ולא דאמי לנכסי לך ואחריך לפלו' דאמרינן דאם ראשון ראוי ליורשו דאין לשני כלום אלא יורשי ראשון ירשוהו וירושה אין לה הפסק דהתם אמר ליה נכסי לך שהוא לשון מתנה ואם הוא ראוי ליורשה הוה ליה כלשון ירושה אבל בכאן לא זכה מנכסיו לבניו אלא שקל בכל שבת ולפיכך כשאמר ירשו אחרים תחתיהן וראוין ליורשו דבריו קיימין בתרא כתובות.
<h2>דף קכט:</h2>
נכסי לך ואחריך יירש פלו' ואחריך יירש פלוני מת ראשון קנה שני מת שני קנה שלישי מת שני בחיי ראשון יחזרו נכסי' ליורשי ראשון וכל זה תוך כדי דבור וכן אם אמר נכסי לך ואחריך לפלוני כי אין לשני אלא מה שהניח ראשון. וכל החלוקין שיש בזה כתבתי במתנת בריא בח"א זולתי שבבריא אין חלוק בין ואחריך יירש פלוני ובין מאחריך לפלוני כי בכולם אין לשני אלא מה ששייר ראשון בין שהראשון ראוי ליורשו בין שאינו ראוי ליורשו כי אם ראוי ליורשו כגון בן בין הבנים אף על פי שאמר ואחריך לפלוני אין לשני כלום שכל לשון מתנה ליורש הרי הוא בלשון ירושה וירושה אין לה הפסק ואם מת ראשון לא קנה שני אלא יורשי ראשון קנו הנכסים ואם שכיב מרע אמר ופירש לא משום ירושה אני נותן שאין לה הפסק אלא במתנה השני קנה מה ששייר ראשון וכתב הרמב"ם ז"ל [פי"ב זכיה ומתנה ה"ו] ואם נתן מעות על ידי שליש או שאמר תנו שקל לבני בכל שבת ולא משום ירושה אני נותן להם והשאר מן הנכסים אחר מותם יהיה לפלוני אין נותנין להם אלא שקל אף על פי שאין מספיק להם בתרא.
<h2>דף קל.</h2>
אמר על אדם אחד איש פלוני ירשני במקום שיש אפילו בת או בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום ואם אמ' על בת בין הבנו' או על בן בין הבנים ועל כל מי שהוא ראוי ליורשו פלוני יירשני דבריו קיימי' כי התורה נתנה רשות לאב להנחיל מי שראוי ליורשו בין היורשים לכל מי שירצה בלשון ירושה בתרא.
<h2>דף קלא:</h2>
הכותב כל נכסיו לבנו אפילו קטן המוטל בעריסה לא עשאו אלא אפוטרופוס ופרשב"ם ואם תקשה ממה שאמרנו למעלה שהרשות בידו להנחיל למי שירצה התם מיירי בלשון ירושה והכא בלשון מתנה ואזלינן בתר אומדן דעתו ולא כיוון אלא אפוטרופא ור"ח תירץ כי התם מיירי כלומר בעל פה אמר יירשני והכא בכותב כי מאחר שכתב כיון שיהיו דבריו נשמעין ויכבדוהו אחיו ועוד תירץ כי התם מיירי בשריבה לאחד ומיעט לאחר והכא מיירי בכל הנכסים. והרא"ש תפש עיקר פרשב"ם וכן כתב בה"ג ורב אלפס וכן כתב הרמב"ם ואבן מאג"ש חילק שאם גילה דעתו שלהקנאה גמורה נתכוון קנה ואם לאו עשאו אפוטרופוס וכן הסכימו רוב הפסקנים וכן כתב הרמב"ם ז"ל. ובעל המאור כתב כי דוקא בן בין הבנים גדול בין הבנים הגדולים או הקטן בין הקטנים אבל קטן בין הגדולים קנה הכל וסברות נכונות הם ועוד כתב לבני ואחר פי' כגון שכתב נכסי לבני ולפלוני הוי מחצה מתנה לאותו פלוני ושאר מחצה לבנו ובנו אפוטרופוס עליה וכתב הרא"ש ומיירי שכללן ביחד שאמר כל נכסי לבני ולפלוני וכל שכן אם כתב מקצת נכסיו לאחר והשאר לבנו דהוי לאח' במתנה ולבנו אפוטרופוס אבל אם כתב חצי נכסי לבני וחצי נכסי לפלוני הכל הוי מתנה מדלא כתב כל נכסי לבני ולפלוני שהיה כמו כן חצי לכל אחד ואם כתב שני שלישי לבני ושליש לאחר הוי אפוטרופא בנו שלא היה יכול לכתוב נכסי לבני ולפלוני ביחד כמו שכתבתי ואם כתב כל נכסיו לשני בניו שניהם אפוטרופין חצי נכסי לפלוני בני וחצי נכסי לפלוני בני הראשון מתנה והשני אפוטרופוס מדלא כתב כל נכסי לפלוני בני ולפלוני בני וכן כתב הרא"ש וכן נראה בתוספות וכל זה בשני בניו. וכל [זה] מיירי בשכיב מרע ובבריא בעיא ולא איפשיטא הילכך בין בריא בין שכיב מרע לא עשאו אלא אפוטרופוס בתרא.
<h2>דף קלג.</h2>
שכיב מרע שאמרו לו נכסיך למי דילמא לפלניא אמר להו אלא למאן אם הוא ראוי ליורשו נוטלין משום ירושה ואם לאו נוטלין משום מתנה כי יש דברים שיפה כחן בירושה ממתנה בתרא. הכותב כל נכסיו לאחרים כלומר בלשון מתנה אין רוח חכמי' נוח' הימנו בעבור שהניח בניו ונתן לאחרים כי כך אמרו חכמי' שאפי' בניו נוהגין שלא כשורה שאסור להעביר נחלה אפילו מבר' בישא לברא טבא או מברא לברתא דילמא נפיק מיניה זרעא מעליא בבתר'. תנו מאתי' זוז לפלוני בעל חובי בראוי לו נוטלן ונוטל את חובו אמר בחובו ידו על העליונה רצה נוטלן רצה נוטל חובו בתרא [קל"ח ע"ב].
תנו כך וכך לפלוני וכך לפלוני ופלוני ירש שאר נכסי ויצא עליו כתובה וב"ח גובה מן היורש שהם בני חרין דיורשו במקו' מוריש קאי. ועוד פשוט מנה יש לי ביד פלוני וחמש מאות ביד פלו' יצא עליו כתוב' ובעל חוב גובי' הכל אפי' לא נתקבצו כולן אבל אם אמר יטול פלוני כך אם נתקבצו כולן נוטל ואם לאו אינו נוטל אלא לפי חשבון ומ"מ אם לא פרט נכסיו ואמר תנו כך לפלוני מנכסי אם נאבדו מקצת נכסים נוטל כולם ועל היתומים לטרוח ולמכור ואם אמר כך וכך נכסים יש לי תנו מהן כך לפלוני ונאבדו קצתם אינו נוטל אלא לפי חשבון. דברי ש"מ ככתובין וכמסורין דאמו אפילו לא משך המקבל בתרא.
<h2>דף קלד.</h2>
זה בני נאמן ליורשו ואינו נאמן לומר זה בני בנכסים שנפלו לו לא' מכאן ולא יירש בהן אותו הבן כי אם שאר יורשין אם לא היה נודע בודאי שהיה בנו. ורמ"ה כתב כי פלא הוא לומר זה כי בודאי נאמן על הכל ויירש כמו כן בנכסים שנפלו לו לאחר מכן כמו בנכסים שיש לו עתה ומכל מקום נראה שאם לא היה דר בכאן ובא ממדינת הים ואמר עליו בני הוא נאמן לגמרי וכן כתב מורי הרב ר' אברהם בן אסמעאל בתרא. זה אחי אינו נאמן לגבי שאר אחין נוטל עמו בחלקו מת יחזרו נכסים למקומן כלומר לאותו שאמר זה אחי נפלו נכסים ממקום אחר לאותו אח שבא מן השוק או שיש לו נכסים אחרים יירשו אחיו עמו כשאמרו לא ידענו אם הוא אחינו אבל אמרו אינו אחינו כבר מחלו על חלקם ואין זה מחילה בטעות וכשאמרו לא ידענו והשביחו נכסים כלומר מחלק שנטל אותו האח שבח מן השוק והשביחו מאיליהן אם הוא שבח המגיע לכתפים ענבים העומדות ליבצר דינם כדין נכסים שנפלו ממקום אחר ואם אינו מגיע לכתפים שאינן עומדות ליבצר או אילן ונעשה גדול נוטל הכל כלומר כל השבח יטול אותו שאמר זה אחי. וכשחולקין ירושת אביהן חולקין כך אם הם שלשה עם הבא מן השוק נוטל אותו שאומר איני יודע חצי הנכסים אותו שאומר זה אחי שליש כל הנכסים כי הוא מודה כי הם שלשה אחין והבא מן השוק יטול שתות כל הנכסים וכן כתב הרמב"ם ז"ל. בתרא.
<h2>דף קלה:</h2>
מי שמת ונמצאת דייתיקי כלומר מתנה גמורה קשורה על יריכיו הרי זו אינה כלום אפילו היא בעדים וקנו מידו ליפות כח המקבל שאומדי' דעתו שכתב' ונמלך ואם זיכה בה לאחר בין מן היורשין בין מאדם אחר כגון שאמ' לו זכה בצואה זו לפלוני דבריו קיימין כמו כל מתנת שכיב מרע וכן מי שכתב שטר חוב על עצמו בשם אחר או בשם בן מבניו או מן היורשין ונתן שטר על ידי שליש ואמר לו זה יהיה לך ולא פירש כלום או שאמר לו הנח עד שיאמר לך מה תעש' ומת הרי זה אינו כלום בתרא.
שכיב מרע שאמר תנו כתבו ותנו מנה לפלוני אין כותבין ונותנין שמא לא גמר להקנותו אלא בשט' ואין שטר לאחר מיתה ואם אמר ואף כתבו וחתמו והבו ליה כותבין ונותנין כי ליפות כחו אמ' וכתב ספ' המצות ודוק' כשנתכוון להקנות בשטר אבל לא נתכוון אלא שיכתבו לזכרון דברים בעלמ' להיות לראיה כמה הניח לכל אחד מתנתו קיימת ואין לאותה כתיבה דין שטר כלל וכן כתבו הגאוני' והא דאמרינן שאין כותבין ונותנין אם כתבו ונתנו מחיי' קנה ודוקא בשכיב מרע ולא חיישינ' לשכיב מרע למנה קבור אבל במנה לא מאחר שלא נתנו מיד להם ליתנו לו ולא אמרינן גם כן בכאן תן כזכי כמתנה גטין בתרא כתובות.
<h2>דף קלו:</h2>
נכסי לך ואחריך יירש פלו' ואחריך יירש פלוני מת ראשון קנה שני מת שני קנה שלישי מת שני בחיי ראשון יחזרו נכסי' ליורשי ראשון וכל זה תוך כדי דבור וכן אם אמר נכסי לך ואחריך לפלוני כי אין לשני אלא מה שהניח ראשון. וכל החלוקין שיש בזה כתבתי במתנת בריא בח"א זולתי שבבריא אין חלוק בין ואחריך יירש פלוני ובין מאחריך לפלוני כי בכולם אין לשני אלא מה ששייר ראשון בין שהראשון ראוי ליורשו בין שאינו ראוי ליורשו כי אם ראוי ליורשו כגון בן בין הבנים אף על פי שאמר ואחריך לפלוני אין לשני כלום שכל לשון מתנה ליורש הרי הוא בלשון ירושה וירושה אין לה הפסק ואם מת ראשון לא קנה שני אלא יורשי ראשון קנו הנכסים ואם שכיב מרע אמר ופירש לא משום ירושה אני נותן שאין לה הפסק אלא במתנה השני קנה מה ששייר ראשון וכתב הרמב"ם ז"ל [פי"ב זכיה ומתנה ה"ו] ואם נתן מעות על ידי שליש או שאמר תנו שקל לבני בכל שבת ולא משום ירושה אני נותן להם והשאר מן הנכסים אחר מותם יהיה לפלוני אין נותנין להם אלא שקל אף על פי שאין מספיק להם בתרא.
<h2>דף קלז:</h2>
כותב נכסיו לאחר ואמ' הלה אי איפשי בו וצווח מעיקרא לא קנה וחוזר המתנה לנותן ואם שתק ולבסוף צווה קנה ואינה חוזרת לנותן אלא הוי הפקר וכל הקודם בה זכה ואם זכה לו על ידי אחר ספק אם שתק ולבסוף צווה אם קנאה כששתק וכשצווה הרי היא הפקר ולפיכך אם קדם אחר וזכה בה הרי היא שלו ואין מוציאין אותה מידו. ואם הנותן תפסה מיד זה שזכה אין מוציאין אותה מידו שמא כששתק לא בשביל שרצה לקנות אלא דסבר מפני מה אצווח עד שיבאו לידי וכשצווח הוכיח סופו על תחלתו שלא היה רוצה לקנות ולפיכך אין מוציאין אותה מיד הנותן אם תפסה מאותו אחר שזכה בה כי שמא לעולם לא יצתה מרשות נותן וכן כתב הרמב"ם ז"ל וכן רב אלפס. ויש חילוק באלו הדברים בין בריא לשכיב מרע כי בריא לא קנה עד שתבוא לידו המתנה או דמטי שטרא לידיה ואז יש לומר בשתק ולבסוף צווח שכבר באת' המתנה לידו אבל שכיב מרע שנתן אפילו לא באת לידו קנה מיד דדבריו ככתובין וכמסורין דאמו וכן כתב הרמב"ם ז"ל [פ"ט זכיה ומתנה הי"ג—י"ד]. שכיב מרע שכתב נכסיו לאחר ואמר הלה איני רוצה בהן לא קנה שתק ואח' כך צווח קנה שדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דאמו וכיון ששתק אינו יכול לחזור בו וכן נראה עיקר בתרא שכיב מרע שאמר מנה יש לי אצל פלוני העדים כותבין ונותנין הצואה ליורשים אף על פי שאין מכירין ולפיכך כשהיורש גוב' צריך להביא ראי' כאשר כתבתי בכתיבת שטרות. בתרא [קל"ח ע"ב].
<h2>דף קלח.</h2>
תנו מאתי' לפלוני וג' מאות לפלוני וד' לפלו' אין בכאן דין קדימה ולא אמרינ' כל הקודם בשטר זכה ויטול ראשון הראשון ואחריו השני ואחריו השלישי ואם יגרע הממון יפסיד אחרון אלא חולקין הממון לט' חלקים ויטול בעל הר' ב' חלקים ובעל השלשה מאות שלשה חלקים ובעל הת' ד' חלקי' וכן כל הדומה לזה ולפיכך אם יצא עליו שטר חוב גובה מכולן פי' לפי הממון שלקח ואם אמר ואחריו לפלוני כל הקודם בשט' צואה זכה קודם ויגבה ראשון ואם יצא שטר חוב גובה משלפניו ואם אין תשלום גם כן בזה גובה משלפני פניו אף על פי שהראשון בינונית והאחרון זיבורית ובזה אין חלוק בין מכר למתנה כלומר שמכר שלשה שדות לאחד בחמשה ולאחר בשלשה כי אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין ואפילו הן זיבורית כמו שכתבתי במקומו והאחרון הוא בני חרין כשגבה שלפניו או שקנה וכתב הרשב"א וראשון גובה עדית ושני זיבורית ואחרון בינונית כמו שכתבתי במתנה ואם לא אמר ואחריו אלא תנו בחובו לפלוני כולן שוין גטין בתרא.
תנו מאתים זוז לפלוני בני בכורי כראוי לו נוטלן ונוטל בכורתו ואם אמר תנו לו ר' זוז בבכורתו ידו על העליונה רצה נוטלן רצה נוטל חלק בכורה. וכתב הרא"ש כי נראה לו דודאי אם אמר תנו מאתים זוז לבני בכורי נוטלן בבכורתו מדקאמר בכורי וכן לפלו' בחובי אבל אם אמר לפלוני בני סתמא או לפלונית אשתו סתמה מתנה נתן יתר על הראוי להם בתרא.
<h2>דף קמ:</h2>
שכיב מרע שאמרו לו נכסיו למי ואמ' לי דומה לי שיש לי בן עכשיו שאין לי בן או דומ' לי שאשתי מעוברת עכשיו שאין אשתי מעוברת לפלוני ונמצא שיש לו בן או שאשתו מעוברת אין מתנתו מתנה כי היתה בטעות כי אלו היה יודע שיש לו בן או שאשתו מעוברת לא היה נותן לו ואפילו מת הבן אחר כך או הפילה אשתו שאינה מתנה בתרא [קמ"ז ע"א]. אם תלד אשתי זכר יטול מנה ואם נקבה מאתים ילד' זכר נוטל מנה נקבה נוטל מאתים ילדה זכר ונקבה זכר נוטל מנה ונקבה מאתים ילדה טומטום נוטל בפחות שבשניהם ואם אמר כל מה שתלד אשתי יטול כך הרי זה יטול ואם אין שם יורש אלא הוא נוטל הכל וכל זה באשתו אבל אשה אחרת לא קנה כי המזכה לעובר לא קנה אלא אם כן הוא בנו. ובאי זה קנין קנה או לא קנה כתבתיו במקנה דבר שלא בא לעולם בתרא. ועוד פשוט היה סבור שהיו תאומים ואמר אם תלד זכר תחלה ואחר כך נקבה יטול זכר מאתים ונקבה לא תטול כלום ואם בהפך תטול נקבה מנה וזכר מנה וילדה זכר ונקבה ואין ידוע מי נולד ראשון נוטל זכר מנה ממה נפשך ומנה האחר חולקין בין הנקבה והזכר כי אותו המנה מוטל בספק.
<h2>דף קמא:</h2>
המבשרני ממה נפטר רחמה של אשתי אם זכר יטול מנה אם נקבה יטול מנה ילדה זכר ובשרהו יטול מנה ואם נקבה כמו כן ואם אמר ואף זכר ונקבה כלו' תאומי' יטול מנה וילדה זכר ונקבה יטול מנה פי' ואם לא אמ' זכר ונקבה כלומר שלא עלה בדעתו שתלד ולפיכך לא התנה עליהם אין לו כלום. וכתב ן' מאגש כי מיירי בשכיב מרע והתנה על אשתו שהיתה מעוברת אם תלד קודם שימות מה יתן למבשר ותאומים אין בו בשורה בעיניו זולתי אם התנ' כי אין יכול להיו' בבריא זה כאשר אכתוב אם תלד אשתי בבתרא.
<h2>דף קמג.</h2>
אמר תנו חלק לפלוני בנכסי יטול כאחד מן הבנים ומיירי בשכיב מרע כי בבריא יש לו דין אחר וכתבתיו במתנת בריא. ועוד פשוט שאם אמר יחלוק בנכסי יטול חצי ואין חלוק בזה הדין בין בריא לשכיב מרע. וכתב הרמב"ם ז"ל [פי"א זכיה ומתנה ה"ז] שכיב מרע שאמר תנו חלק לפלוני יטול אחד מי"ו ויש מי שהורה שיטול רביע ונרא' שלא חילק בזה בין בריא לשכיב מרע בתרא.
<h2>דף קמג:</h2>
גרסינן בגמרא ביצה [כ' ע"א] ההוא גברא דאמר הבו ליה ארבעה מאה זוזי לפלוני ולנסיב ברתאי אמר רב פפא ת' זוזי שקיל למינסב ברתיה אי בעי נסיב ואי לא בעי לא נסיב טעמא דאמ' הבו ליה ולנסיב אבל אמר לנסיב והבו ליה אין אי לא לא ופרש"י שהיה מצו' מחמ' מית'. שטר צואה אין מקיימי' אות' אלא בפני בעל דין ולא דמי לקיום שטרו' דעלמ' דאמרי' עדים החתומין על השט' נעש' כמי שנחקרה עדותן בבית דין דשטר צוואה אינה אלא לזכרון דברים והא דאמרינן אם אמר תנו נזקקין לנכסי יתומים מיירי דאמר תנו בפני בית דין או שכתב בכתב ידו שטר צואה תנו כך לפלוני כל זה מדברי הראב"ד אבל שאר הפוסקים כתבו שדינה כדין שאר שטרות ומעשים בכל יום שגובין בשטר צואה אפילו מיתומים קטנים. תנו לפלוני כך וכך מעות מן התבואה אין נותנין לו אלא מה' המינין. ואם אמר עללתא בעיא ולא איפשיטא ומספק' לן אם נותנין לו משאר מיני פירות הילכך מספקא לא מפקינן ממונא ואין נותנין לו אלא מה' המינין כל זה בנדרים. מתנת שכיב מרע או הודאה יכולין יורשין לומר פרענו וכך כתב בעל העיטור בשם הגאונים וכן כתב הרשב"א וכתבתי ממנו למעלה בדין או' תנו מנה לפלו'.
נכסי לבני ויש לו בן ובן הבן אין בן הבן בכלל ור"ת כתב ואם היו לו בנים הרבה אין בני בנים בכלל כי אין הפרש בזה בין בן אחד ובין בנים הרבה כי לעולם אין רגילות לקרות לבני בני' בני בתר'. נכסי לבני ואין לו כי אם בן ובת אין הבת בכלל כי רגילין האנשים לקרוא לבן אחד בני לשון רבים בתרא. שכיב מרע שאמר אלו לבני אין הבנות בכלל אבל בבריא הבנות בכלל בתרא.
שכיב מרע שאמר נכסי לטוביה שכיב ואתא טוביה אע"ג דאיכא להסתפק באח' בודאי זה היה מאחר שמיהר לבא. אמ' לטוביה ואתא רב טוביה לטוביה אמ' ולא לרב טוביה ואי רב טוביה הוא איניש דגיס ביה כלומר רגיל אצלו ואוהבו נותנין לרב טוביה כי זה היה כונתו. ואם באו שני טוביה והאחד שכן והאחד תלמיד חכם נותנין אותו לתלמיד חכם קרוב ות"ח ת"ח קודם שכן וקרוב שכן קודם שניהם קרובי' שניהם תלמידי חכמים שודא דדייני. ופי' שכן אינו רוצה לומר שכנו הדר אצלו כי אין זה עדיף מקרוב אלא ר"ל שכן שהוא חבירו ורגיל אצלו תמיד במשא ומתן וזה עדיף מקרוב כתובות. לשון ספר המצות בקי"ח ש"מ שאמר תנו מנה לפלוני קטן נאמן היורש לומר פרעתי ואפי' היה קטן המוטל בעריסה אם יש לו אב או אפוטרופוס או סומך על אחרים נאמן לומר פרעתי להם. שכיב מרע שאמר אל תקברוהו מנכסיו אין שומעין לו לא כל הימנו להעשי' בניו ויפיל עצמו על הצבור פי' ומוציאין מן היתומי' לפי כבודו. ואם אמר אל (תפסידוהו) [תספידוהו] שומעין לו ואם לא אמר מוציאין מן היורשין. כתובות [מ"ח ע"א].
<h2>דף קמו:</h2>
יוצא בקולר או מסוכן דאמר תנו אף על גב דלא קנו מיניה מצוה הוא מחמת מיתה ומתנתו כדין שכיב מרע ובירושלמי ואפי' קולר של ממון כי כל קולר בחזקת סכנה. ואחר שלשה ימים מהחולי נקרא ש"מ וכל צואתו מחמת מית' הו' שכתוב בירושלמי [פאה פ"ג ה"ז] אי זהו ש"מ כל שלא קפץ עליו החולי דרך ארץ הקרובים נכנסין מיד והרחוקים אחר ג' ימים ואם קפץ החולי אלו ואלו נכנסין מיד גטין. מפרש מן היבשה לים ויוצא בשיירא מן היישוב למדבר אין דינו כש"מ כגון יוצא בקולר לענין מתנה וצריך קנין כי לא דימו אותם ליוצא בקולר לענין מתנה וצריך גט וכן כתבו התוספות והרא"ש וה"ר יונה גטין וכתב ה"ר יונה כי דינם כבריא לכל מתנתם ולא אמרינן אם היה יודע שיחזור לא היה נותן כל נכסיו.
<h2>דף קמח:</h2>
הקדיש כל נכסיו או הפקירן או חילק אותם לעניים אם עמד אינו חוזר כי סלקא בתיקו. ודוקא בדבר ברור אמרינן אומדנא לגבי שכיב מרע שלא היה דעתו ליתן אם יעמוד מחוליו אבל בדבר מסופק לא אמרינן אומדנא ומתנתו קיימת אפילו עמד. ואם הקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן שאין אדם עושה קנוניא על הקדש ודוקא שאמר תנו ונותנין אע"פ שאין לו שטר אבל לא אמר תנו אם נקיט שטרא ומקויים נותנין שטורף מן ההקדש כמו שטורף מן הלוקח אבל לא אמר תנו אין נותנין פירוש ודוקא שאמר בשעה שהקדישן אבל לאחר שהקדישן אפילו אמ' תנו אין נותנין אלא אם כן יש שטר בידו ומקויים שטורף עמו וכשיש לו שטר מהני לו תנו שגובה בלא שבועה. והא דאמרי' דאין אדם עושה קנוניא על ההקדש דוקא בשכיב מרע אבל בריא אינו נאמן בתרא. תוספתא תנו מאתים זוז או ספר תורה לבית הכנסת נותנין אותו לבית הכנסת הרגיל בו ואם רגיל בשתיהן ינתנו לשתיהם. תנו מאתים זוז לעניים ינתן לעניי אותה העיר ואם יש לו קרובים עניים ינתנו להם ואם אין בעיר עניים ינתנו לעניי עיר הקרובה. שכיב מרע שנתן שטר חוב אין היורש יכול למחלו.
<h2>דף קמט.</h2>
הודה שכל נכסיו הן מפלוני אינה כמתנת שכיב מרע ואם עמד אינו חוזר ואין צריך לומר אתם עדי וכמו כן מאחר דאינה מתנ' מועיל אפילו בדבר שאינו בר הקנאה כגון בדבר שאינו בגוף או למי שאינו ראוי ליורשו שאינו כמתנה כאשר אכתוב כך כתב ן' מאגש בתרא. שכיב מרע שמכר כל נכסיו ופרעינהו לזוזי בחובו כלומר שאינן בעין המעות אם עמד אינו חוזר מן המכירה ואם המעות בעין שלא הוציא אותן אם עמד חוזר פירוש ודוקא כשמכר כולן אבל מקצתן אפילו ישנן למעות בעין אינו חוזר כדין כותב נכסיו לאחרים בתרא ויש מי שפירש בהפך שאם ישנן המעות בעין אינו חוזר ואם אינן בעין חוזר וכן כתב ן' מאגש. ולדברי הכל יש חילוק בין כולן למקצתן כמו שכתבתי. כתבה בחיים ובמו' או מחיים אם היא כמתנת שכיב מרע או כבריא כתבתיו במתנ' בריא ואי כתיב בה מהיום אם מתי או מהיום ולאחר מיתה צריך קנין ולא אמרינן דבריו ככתובין וכמסורין ואם עמד חוזר דאם מתי מחולי זה קאמר וכן הסכימו המפרשים. ושטר צואה שיש בה זמן לא אמר כמאן דאמר מעכשיו דאמי וזמנו של שטר מוכיח, אלא אמרינן לידע אם יבטלנה אחר כך נכתב כדי לידע אי זו אחרונה שתהיה קיימת בבתרא.
מתנת שכיב מרע (בירושה) [כירושה] כלומר לשון מתנה כמו לשון ירושה וכל שישנו בירושה ישנו במתנה וכל שאינו בירושה אינו במתנה. וכתב רב אלפס וכל זה ביורש אבל באחר אף על פי שאינו בירושה ישנו במתנה כי מתנת ש"מ ככתובין וכמסורין דמו והרא"ש לא חילק בין ראוי ליורשו בין אינו ראוי פירש כי לגבי יורש כלומר שראוי ליורשו בין שאמר ליה לשון ירושה בין לשון מתנה הכל חוזר לשו' ירושה כמו שכתבתי בדין נכסי לך ואחריך לפלוני והראשון ראוי ליורשו. ורשב"ם פירש דמתנת שכיב מרע בירושה שעשו המקבל כיורש והנותן כמוריש הילכך מי שיש לו יורשין ישנו במתנה כיו' שישנו בכלל ירושה דאוריתא ומי שאין לו יורשין לא. ואם כן נתנם לאחר נמי לא הוי מתנה וזה נראה דעת הרא"ש בתרא.
<h2>דף קמט:</h2>
שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחר שייר כל שהוא ואפילו מטלטלין מתנתו קיימת לא שייר כל שהוא אין מתנתו קיימת זה הדין פשוט בבתרא וכן פסק רב אלפס ששייר כל שהוא וכן כתב הרמב"ם ז"ל [פ"ח זכיה ומתנה הט"ו] והרא"ש ובעלי התוספות כתבו כמאן דאמר בגמרא קרקע כדי פרנסתו כלומר אם הוא עובד אדמה ששייר לו קרקע כדי פרנסת בני ביתו ואם הוא מתעסק בסחורה או ברבי' ששייר כדי שיוכל להתפרנס מן הריוח והוא דאמרינן אין מתנתו מתנה שאם עמד חוזר כשאר מתנות שכיב מרע ואפילו קנו מידו ליפות כחו ואם לא עמד קנה אפילו יש בהן קנין והוא שכתבו לו יפו' כחו ודוקא כשאמר כל נכסי שהן אלו או שהיה מוחזק שאין לו נכסים אלא אלו דאז תהיה המתנה בכל הנכסים בלא שיור אבל אם אין הדבר ברור שהן כל הנכסים שיש לו כגון שפרט נכסיו הידועים לו כאן ולא אמר כל נכסי חיישינן שמא יש לו נכסים במקום אחר והרי הוא כמשייר ואם קנו מידו ועמד אינו חוזר כי מה שאנו אומרין בשכתב כל נכסיו שאין מתנתו מתנה משו' אומדן הדעת שאם היה יודע שלא היה מת היה כותב כל נכסיו וזה לא אמרינן אלא כשנתברר לנו שאלו הן כל נכסיו אבל אם מספקא לן לא אמרינן אומדן הדעת והביא כמשייר כמו שאמרנו ומה שאמרנו שאם שייר מתנתו קיימת הרי היא כמתנת בריא וקונה מזמן הכתיבה אם קנו ממנו כי צריכה קנין בין עמד בין לא עמד מאחר שהיא במקצת ודוקא בסתם צריכה קנין אבל אם פירש בפירוש כמתנת שכיב מרע שאינה קונ' אלא לאחר מיתה אינה צריכה קנין ואם עמד חוזר ואם לא עמד קנה אותו המקצת כדין מתנת שכיב מרע ואם היה בה קנין לא קנה אלא אם כן כתב לו ביפוי כח כמתנת שכיב מרע. זה כלל בידך כל זמן דמוכחא מילת' שהיה נראה דבדעתו שהיה מת אפילו שייר ואפילו קנו מידו ואפי' אמר קני כמו שתרצה כאשר אכתוב למטה יש לה דין מתנת שכי' מרע ואם עמד חוזר וכל שכן אם כתב שצוה מחמת מיתה אי נמי מסוכן כלומר שטרפו החולי שלשה ימים שלא כדרך בני אדם. ואם הוא מתנה סתם ואין העדים יכולין לדעת הוכח' אז יש חלוק בין שייר ללא שייר ובכל מקום שכתבתי שאם עמד אינו חוז' צריך קנין ובכל מקום שאמרנו שאם מת קנה והיה בה קנין צריך יפוי כח כמו שכתב דאי לאו הכי אמרינן אין שטר לאחר מיתה זולתי אם זכה לו על ידי אחר דהרי היא במתנת בריא אפילו בלא יפוי כח והוא שיש בה קנין כאשר אכתוב למטה בדין מתנת שכי' מרע במקצת ובכל מקום שאמרנו חוזר או אינו חוזר אין הפרש בין לעצמו ב[י]ן לאחרים כאשר אכתוב למטה ולמטה אכתוב אם חזרה במקצת הוי חזרה לכל המתנה ותעמוד בחזקת יורשין. וכתב הרשב"א דמתנת שכיב מרע דכתיב בה אגב לא קנה דמאחר שאינה קונה אלא לאחר מיתה אז הקרקע אינו שלו ונמצא מקנה על קרקע שאינו שלו בתרא. כתב כל נכסיו לאחרים רואין אם כמחלק מת קנו כולם עמד חוזר בכולם ואם כנמלך מת כלומ' אחר ששייר חזר וכתב וקנו מידו מכל אח' ואחד קנו כולם עמד אינו חוזר אלא באחרון שהרי נתן לו כל נכסיו הנשארים ולגבי כולם הוא כמו כותב נכסיו לאחרים ושייר כל שהוא ולגבי אחרון הרי הוא ככותב כל נכסיו לאחרים ולא שייר בתרא [קמ"ח ע"ב]. מתנת שכיב מרע מדרבנן ועשאוה כשל תורה ולפי' הנותן שטר חוב במתנת שכיב מרע אין היורש יכול למחול כאש' כתבתי בדיני אותיות בתרא [קמ"ז ע"ב]. אמר יטול יחזיק יקנה יזכה כולם לשון מתנה וקנה וכן יחסין וירש בראוי ליורשו יהנה בהן יראה בהן ישען בהן יעמוד בהן לא קנה [קמ"ח ע"ב]. אמר הלואה לפלוני הלואתו לפלו' מה שאין כן בבריא [קמ"ח ע"א].
<h2>דף קנ.</h2>
מטלטלאי לפלו' נותנין לו כל מיני תשמיש לבד חטי ושערי אמר כל מטלטלאי אפילו חטי ושערי ואפילו ריחים העליונה אבל לא ריחים התחתונה אמר כל דמטלטל אפילו ריחים התחתונה בכלל. ופרשב"ם וה"ה אם אמר חוץ מכל מטלטלאי אפילו חטי ושערי וריחים עליונה יצאו מן הכלל אבל לא התחתונה שהוא מושב ריחים העליונה בתרא. עבדים כמטלטלי הן והן בכלל מטלטלי בתרא. אמר נכסי לפלוני הכל בכלל עבדים וקרקעות וטלטל ובגדים וזוזי ושטרות בהמות ועופות ותפילין הכל איקרי נכסי. וספר תורה בעיא ולא איפשיטא ומספיקא לא מפקי' ממונא. וכתב הרשב"א דוקא בשכלל כל נכסיו אז יועיל בשטרות אפילו לא אמר וכל שעבודא דאית בהו אבל פרט השטרות צריך לומר וכל שעבודא דאית בהו דכל שלא יועיל בבריא כמו שכתבתי בדיני שטרות לא יועיל בש"מ. בתרא [קנ"א ע"א].
<h2>דף קנא:</h2>
שכיב מרע שניתק מחולי לחולי ולא עמד פי' שלא הבריא אלא הלך על משענתו מתנתו מתנ' ודוקא שלא עמד שאם עמד אין מתנתו מתנה אפי' לא שמענו שחזר בו וכמו כן דוק' שלא חזר בו שאם חזר אפילו לא עמד אין מתנתו מתנה דכל שאלו עמד חוזר במתנתו בלא עמד גטין. כתב רב אלפס הא דאמרינן מתנתו מתנה בשלא עמד והלך על משענתו אבל עמד בין חולי לחולי והלך על משענתו אומדין אותו אם מת מחולי ראשון הוי מתנה ואי לא לא ואם הלך בשוק בלא משענת אין מתנתו מתנה ואין צריך אומד ושאר מפרשים כתבו דכל שלא הלך בלא משענת מתנתו מתנה ואפילו אמדוהו שלא מת מחמת חולי ראשון שלא על אותו חולי הוא מתנה שיחזור לבריאותו. ואם הלך בלא משענת בודאי מתנתו בטלה אפילו אמדו שמת מחולי ראשון גטין בתר'. מתנת שכיב מרע אם עמד חוזר ואינו צריך לבטל המתנה ולא לחזור כי ממילא היא בטלה ולא אמרינן שאם לא אמ' כן ומת אחר כך הויא מתנה אלא מיד כשעמד מחוליו נתבטלה ממילא גטין בתרא. שכיב מרע שחזר במקצ' הויא חזר' בכולה כגון שנתן כל נכסיו לראשון קנו מידו ביפוי כח וחזר ונתן מקצתן לאחר וקנו מידו ביפוי כח אם מת קנה ראשון המקצת וקנ' השני הנשאר ואם עמד הראשון קנה השני לא קנה ובכל מקו' שאמרנו לא קנה הוו נכסים בחזקת יורשים בתרא. מתנת שכיב מרע במקצת בעיא קנין אף על גב דמית ואם עמד אינו חוזר כמו שכתבתי למעלה מצוה מחמת מיתה לא בעי קנין והוא דמית ואם עמד חוזר ואף על גב דקנו מיניה. ומה שאמרנו כי במתנת שכיב מרע כשכתוב בה קנין שצריך ליפות כחו דאם לא כן נאמר שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר אחר מיתה ופשו' שם בגמ' שהיפוי כח הוא דכתיב ליה וקנינא מיניה מוסף על מתנת' ודוק' שלא נמסר לו שטר המתנה מחיים אבל אם מסר לו השטר מחיים אינו צריך יפוי כח אם נכתב השטר בלשון צואה כדרך שכיב מרע דאינו עומד אלא לראיה ומשמסר לו לא אמרי' שמא לא גמר להקנות אלא בשטר אבל אם לא נכתב השטר בלשון צואה אלא בלשון מתנה שכתוב בו נתונה לך אפילו מסר השטר לידו אם היה מסירת השטר כמו קנין דקרקע דנקנה בשטר דינה במתנת שכיב מרע דכתיב בה קנין וצריך יפוי כח ובלא יפוי כח אינו קונה שום דבר דכיון שמתנת שכיב מרע לא בעיא קני' והוא עשאה בקנין שמא לא גמר ולפיכך בעי יפוי כח בתרא.
<h2>דף קנב:</h2>
שכיב מרע שצוה יכול לחזור בו תוך חוליו אפילו לא עמד חוזר ועושה צואה אחרת וכן אם כתב לזה וחזר וכתב לזה אחרון קנה. כתב וזיכה לזה וכתב וזיכה לזה שני קנה פרשב"ם כתב לזה כלו' שכתב ולא מסר לו השטר ופירוש כתב וזיכה שמסר לו השטר והקשו התוספות עליו ופירש ריב"ם כתב לזה וכתב לזה שכתב ומסר לכל אחד השטר ופירוש כתב וזיכה לזה כלומר שמסר לכל אחד השט' וגם זיכה לו על ידי אחר הנכסים כגון אם היו מטלטלין מסרן לאחר שיזכה לו בהן ואם הן קרקעות אמר לאחר לך חזק בעבורו וכתב לו הזכוי בתוך השטר וזהו מתנת שכיב מרע שכתו' בה קנין שכתבתי למעלה שצריך לכתוב בה יפוי כח ועל כן בכל אלו שני קנה ואם לא היה בה יפוי כח אפילו שני לא קנה שמא לא גמר ואם זיכה לו על ידי אחר וקנו אינו יכול לחזור בו אם עמד בתרא. שכיב מרע שכתב וזיכה וקנו מידו פירוש שכתב ומסר לו השטר וזיכה לו הנכסים על ידי אחר אינו יכול לחזור בו בין לעצמו בין לאחר אפילו עמד כי אין אחרי קנין כלום בתרא. שכיב מרע שאמר קני כל היכא דבעית והמקבל שייר וקנ' ואמרו עדים שהיה נראה מתוך דבריו שהיה בדעתו שימות מאותו חולי הרי זה מתנת שכיב מרע ואם עמד חוזר ואפילו אמר לי' קני באי זה ענין שתרצה ושייר שלא כתב לו כל נכסיו דקנה בתרא.
<h2>דף קנג.</h2>
לא כתב במתנה שהיה שכיב מרע אלא סתם שלא נוכל להבין אם היה בריא או שכיב מרע והוא או' שכיב מרע הייתי ויכול אני לחזור והמקבלין אומרים בריא היה והמתנה קיימת אוקי ממונא בחזקת מריה והמוצי' מחבירו עליו הראיה ועל המקבלים להביא ראיה שהיה בריא. לא מצא ראיה ישבע הנותן היסת ויפטר ותעמוד הקרקע בחזקת הנותן. אבל אם מטלטלין ביד מקבל מתוך שיכול לומר שלי הן ישבע היסת שבריא היה ויפטר בתרא. כתוב בה שהיה שכיב מרע ולא כתוב בה ומגו מרעיה איפטר לבית עולמיה ומת ויש לנו לחוש שמא נתרפא ועמד מן החולי ומיד שעמד בטלה המתנה ואחר כך חלה חולי אחר ומת ממנו זה היה מעשה ומחלוקת בגמר' מי שמת יש מי שאומר קברו מוכיח עליו שמת ואמרינן שמת מאותו חולי וצואתו צואה ויש מי שאמר שצריך להביא ראיה המקבל שמת מאותו חולי או עידי צואה זו או אחרים ורב אלפס פסק שצריכים מקבלי מתנה להביא ראיה שלא עמד ואם לא הביאו דינם כמו שכתבתי כשחולקים אם היה בריא או שכיב מרע ורשב"ם פסק שצואתו צואה שקברו מוכיח עליו. וראשון נר' עיקר וכן כתב הרמב"ם ז"ל [פ"ח זכיה ומתנה הכ"ז] שאם אין העדים מצואין לשאול להם המתנה בטלה עד שיביאו ראיה והנכסים בחזקת היורשים. ולרשב"ם אם השטר מקויים המקבלים נאמנים ועל היורשים להבי' ראיה שלא מת מאותו חולי ואם אין השטר מקויים על המקבלים להביא ראיה וכן פסקו בתוספות בתרא.
<h2>דף קנו:</h2>
אף על פי שאסור לקנות בשבת ש"מ קונין ממנו אפילו בשבת. וכתב הרא"ש כי נראה לו כי במתנה במקצת לא חיישינן לטירוף דעת ואין קונין ממנו בשבת כי כיון שדעתו לתת בכל ענין אפילו יעמוד מהחולי אינו נותן מחמת דאגת מיתה אבל כל נכסיו אפי' פירש שאם יעמוד לא יחזיר דאז צריך קנין קונין ממנו בשבת דאיכא דאגת מיתה ואפילו הדברים שאין צריך קונין כגון שהוא תובע קנין קונין וחיישינן לטירוף דעתא ולא כאותן שפירשו דבמקום שמועי' קנין אסור לקנות בשבת אפי' מש"מ גטין בתרא.
<h2>דף קעה.</h2>
אמר תנו מנה לפלוני נותנין לו ולא אמר אדם עשוי שלא להשביע את עצמו מאחר שאמר תנו ואפילו במלוה על פה כי היא נגבית מן היורשין ואם אמר מנה לפלוני בידי ולא אמר תנו נותנין כמו כן ודוקא שאמר אותו דרך הודאה כלומר שלא תבעו אדם אלא מעצמו אמר כך אין נותנין מאחר שלא אמר תנו דאדם עשוי שלא להשביע את בניו כלומר שלא יאמרו עשירי' הם וכן כתב רב אלפס. ועוד פשוט ואם אמר מנה לפלוני בידי ואמרו יתומים חזר ואמר לנו אבא שפרע פטורין ואם אמר תנו ואמרו שחזר ואמר פרוע הוא אין נאמנין פירוש וגובה בלא שבועה ונאמנין לומר פרענו כשאמר תנו אפילו הביא ראיה שהיה חייב לו שאי' לומ' שלא להשביע אמרו גטין. שכיב מרע שהודה כשתבעוהו כך וכך אני חייב לפלוני אין צריך לומר אתם עדי ולא כתובו פירוש אלא כל השומע הוי עד ולא אמרינן משטה היה שאין אד' משטה בשע' מיתה ואם לא תבעוהו אינו כלום כי אדם עשוי שלא להשביע בניו. ופי' הראב"ד דעדים כותבים שטר אפילו לא אמר להם כתובו דבשביל כובד החולי לא אמר כתובו. ולפי דבריו אחר שכתבו הוה ליה כמו מלוה בשט' ואין נאמנין לומ' פרענו סנהדרין. צוה מחמת מית' הריני חייב לפלוני כך וכך או הפקיד אצלי וחזר ואמר טעיתי נאמן מאמ' זה בשעת מיתה אבל לא בבריא גטין.
